החלטה בתיק בש"ם 9265/04

1.        בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלים מיום 27.7.04. לטענת המבקשים, המבקש מס' 2 ,"הגורם הדומיננטי בהליך", שהה בבית חולים ממוצאי יום הכיפורים ורק ביום 12.10.04 התייצב אצל בא כוחו להגשת הערעור. בנוסף, בא כוחו סבר בטעות כי המועד להגשת ערעור הינו 45 יום מתום הפגרה ובשל כך נדחה מועד ההגשה עד כה. המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה. פסק הדין הומצא למבקשים לדבריהם, ביום 28.7.04. בהתחשב בכך שפסק הדין הומצא במהלך הפגרה ובפגרת סוכות שחלה במהלך התקופה, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום ראשון 10.10.04. כמו כן, המבקשים לא הציגו כל טעם מיוחד שבגינו יש להאריך להם את המועד כמבוקש. טעות של בעל דין ביחס לתאריך שהוא המועד האחרון להגשת ערעור אינה יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת מועד. כך גם הנימוק הנוסף של המבקשים בגין מחלתו של מבקש מס' 2 "הרוח החיה מאחורי ההליך" אין בו כדי להצדיק הארכת  מועד.

2.        בין לבין, הוגשה ביום 1.11.04 תשובת המבקשים לתגובת המשיבה. לדבריהם, הבקשה להארכת מועד הוגשה במהירות כאשר נימוקיה הובאו בקצרה, וללא הפניה לאסמכתאות. כעת מבקשים הם לצרפן. כמו כן, מתקיים הליך נוסף בין הצדדים בבית המשפט קמא שיש בו כדי להשליך על הסוגיה נשוא הערעור, ועל כן פסק הדין נשוא הערעור ממילא אינו סופי ולמשיבה לא התגבשה "מעיין חסינות". ביום 2.11.04 ביקשתי את תגובתה של המשיבה לאמור בתשובת המבקש בכל הנוגע לקיומו של ההליך הנוסף המתקיים בין הצדדים. לטענת המשיבה, ההליך הנוסף המתקיים בין הצדדים הוא הליך למסירת חזקה בקרקע המופקעת, נשוא המחלוקת, וזאת בהתאם לסעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור). הבקשות למסירת חזקה כנגד כל המבקשים אוחדו בבית המשפט קמא, התיקים נדונו, הצדדים הגישו סיכומיהם והם ממתינים למתן פסק הדין. יתר על כן, ההליך המתקיים בפני בית המשפט קמא אינו ההליך המתאים להכרעה בטענות המבקשים כנגד חוקיות ההפקעה. זאת ועוד, המבקשים הם שפנו לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקשו את הכרעתו בטענותיהם אלו ועל הכרעתו זו הם מבקשים להגיש את ערעורם ומכאן שגילו דעתם כי המקום לדון בטענותיהם בדבר חוקיות ההפקעה אינו בהליך למסירת החזקה.

3.        לאחר עיון בבקשתם של המבקשים ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. המועד להגשת ערעור על פסקי דין בעתירות מנהליות ,לבית המשפט העליון, לפי תקנות בתי משפט לעניינים מנהלים (סדרי דין), התשס"א - 2001 (להלן: התקנות) הוא שלושים יום. הערעור הוגש למזכירות כבר ביום 14.10.04 והוחזר עקב איחור של שלושה ימים במועד להגשת הערעור. תקנה 38 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור לבית המשפט העליון לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שירשמו. האם יש כאלה בפני?

4.        אכן, נקודת המוצא הנה כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. זאת, לשם השגת יעילות, וודאות וסופיות ההליכים, על יסוד כללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין (ראו והשוו: בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872). המועד להגשת ערעור על עתירה מנהלית הוא מן המפורסמות, על בעל דין המבקש לטעון לטעות בדבר המועד להגשתו לפרט "דבר מה נוסף" היכול לסייע לו לקבל את הארכת המועד המבוקשת. נראה כי "דבר מה נוסף" שכזה אינו נמצא בפני. לא מצאתי בשתי הבקשות שהונחו בפני כל הסבר מניח את הדעת מדוע מבקש מס' 2 הוא "הגורם הדומיננטי מאחורי ההליך" ובהעדרו עקב סיבות רפואיות לא יכלו ארבעת המבקשים האחרים להגיש את הערעור במועד. יתר על כן, האישורים הרפואיים אותם מצרף מבקש מס' 2 אינם יכולים להעיד כי נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד ובפרט שמופיע במפורש באישור הרפואי אותו הוא מצרף כי "אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים, צבאיים ומשרד הביטחון". לא זו אף זו, האישור הרפואי נרשם בדיעבד ביום 17.10.04 בעוד שתקופת המחלה הרשומה הנה מיום 26.9.04 ועד ליום 9.10.04. על כל אלה יש להוסיף כי מדובר בערעור שהגישו המבקשים כנגד החלטתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את החלטת המשיבה להפקיע חלקות ברחוב שמואל הנביא בירושלים. טענות המבקשים נדחו לגופן והעתירה נדחתה על יסוד שיהוי בהגשתה. מכאן שעל פניו, לצורך ההליך שבפני ניתן להניח כי סיכוי הערעור אינם מן הגבוהים.

5.        אשר לטענה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד, הרי שהלכה פסוקה היא שהליך תלוי ועומד לפני בית משפט אחר יכול לשמש טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הליך אחר "באותו עניין" (ראו: בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נגד משה בובליל ואח' (לא פורסם)). בענייננו לא השתכנעתי כי מדובר בקיום הליך משפטי "באותו עניין" אשר יש בו כדי להאריך את המועד. נראה כי ההליך המתקיים בפני בית המשפט קמא, הליך מסירת החזקה בשטחים המופקעים, אינו קשור להליך שבפני באופן המצדיק את הארכת המועד. נוכח קבלת טענת השיהוי, קשה לראות כיצד יהיה בדיון בעניין החזקה שטרם נסתיים, כדי להשפיע על שאלת השיהוי בטענה בדבר חוקיות ההפקעה. מכאן שעצם הדיון בהליך בבית המשפט קמא לא ייתר את ההליך שבכותרת. זאת ועוד, גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון במשאבי הפרט והציבור,  לא שוכנעתי כי יש  בהליך המתקיים בפני בית המשפט קמא כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת ההליך המתברר בפני בית משפט זה.  

6.        אכן, בנסיבות אלו, מן הדין היה לדחות את הבקשה שבפני. יחד עם זאת, יושם אל לב כי האיחור היה של 3 ימים לכל היותר וכי מקורו היה בטעות. המשיבים לא הראו כיצד היה באיחור זה בכדי ליצור הסתמכות על אי הגשת הערעור או לנזק הסתמכות מעין זה. נוכח הגישה הגמישה הנוהגת כיום בעניין טעות מעין זו (ראו: רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם)), ובעיקר נוכח הדרסטיות שבהחלטה על אי הארכת המועד, נחה דעתי כי האיזון הראוי והמידתי בין השיקולים השונים במקרה זה צריך להתקיים על דרך של הארכת המועד תוך פסיקת הוצאות מתאימה, ולא על דרך של שלילת זכות הערעור.

7.        התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ז בחשוון תשס"ה (11.11.2004).

                                                יגאל מרזל

                                                ר ש ם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: